האומנית והנואם - עולמות 2017

מאת: מיכאל אלבוים

"אני אקח את זה, בבקשה," אמר הנציג למוכר הסושי כשהוא מצביע על מנה גדושה בבטטה ואבוקדו מבעד לזכוכית. הוא עשה את דרכו הביתה מהעבודה השנייה שלו, נציג קשרי לקוחות של חברת טלפונים, כשבידו האחת מנת הסושי ובשנייה קפה. העבודה הראשונה שלו הייתה להיות נציג של גן עדן.

הוא חי בעולם בני האדם עשרים וחמש שנים ומעולם לא יצרו איתו קשר. הוא תמיד היה "בהיכון", אבל לא באמת ידע מה זה אומר. הוא לא דיבר עם מלאכים מאז שנולד, כך שלא זכר הרבה. ולכן, ברגע שמצא את המכונית שלו הפוכה באמצע הכביש, ועליה יושבים שני מלאכים לובשים בגדים צחורים ובעלי כנפי יונה לבנות ועצומות שבקעו מגבם, הקפה והסושי נפלו על הרצפה והוא נותר לבהות בהם בפה פעור.

"ח-חשבתי שזו הייתה הודעת שרשרת," מלמל הנציג. הוא שלף את הטלפון שלו ודפדף בין כתובות הדואר האלקטרוני שמחק עד שמצא את ההודעה מהשבוע שעבר וקרא אותה כשהוא מדבר לעצמו: "בשבוע הבא יגיעו אליך שני מלאכים שנענשו. אין בגן העדן מקום לשניהם יותר. הראשון מבין השניים שישבה 60% מאוכלוסיית העולם בתוך שנה, יחזור למעלה, והאחר יישאר איתך. אם הם ייכשלו, שניהם יישארו איתך. אתה אחראי לצפות. בהצלחה."

הנציג בהה בשני המלאכים, אח ואחות בעלי עיניים אפורות זוהרות ושיער לבן טהור, זהים לחלוטין, יושבים בידיים ורגליים משולבות כשגבם מופנה זה כלפי זה ומבט נרגז פרוש על פניהם.

"מה זה המקום הזה?" שאל האח ונעמד כשהוא משקיף. אישה אחת צילמה אותו ושני ילדים מחאו כפיים.

"יש פה יותר מדי אנשים," אמרה האחות ונאנחה. שני גברים התקרבו ובחנו את הבגדים שלה. "אפשר ללכת הביתה? הבנו את הבדיחה!" הוסיפה כשהיא צועקת למעלה.

"ש-שלום," אמר הנציג וכחכח בגרונו. הוא טיפס על הרכב והושיט את ידו ללחיצה.

"אה, שלום לך, תושב המקום. אני אוּריאל, שרף עתידי, וזאת אחותי, אוֹריאל. היא חושבת שהיא תהיה שרף יום אחד," אמר האח ולחץ בחוזקה את ידו של הנציג. "האם תוכל לומר לנו היכן אנחנו נמצאים ומי המלך של המקום הזה?"

"כן. אני מ— אני חן, הנציג של גן העדן בעולם בני האדם—"

"מצוין!" התפרצה האחות ודחפה את אחיה מהרכב כך שזה נפל ונחבט ברצפה. "אתה יכול לדבר איתם ולבקש שיחזירו אותנו הביתה?" שאלה כשהיא תופסת את ידיו של הנציג וממצמצת כמנסה לפתות אותו.

"זה לא עובד ככה," אמר הנציג. "זאת הפעם הראשונה ששולחים לי עבודה, אני אצטרך לדבר עם הבוס שלי בעבודה השנייה ולקחת חופשה… אבל אל תדאגו. אתם תעברו את זה. קיבלתם יתרון?"

"איזה יתרון? פשוט זרקו אותנו לכאן בלי להסביר לנו שום דבר!" אמר האח כשהוא קם מהמדרכה ומנקה את בגדיו.

"אני לא אראה את החברות שלי יותר?" שאלה האחות. "בניתי חיים בגן עדן! אני לא מוכנה להתחיל מחדש כאן!"

הנציג גירד בראשו ובחן את הרכב ההפוך. "מה עשיתם?"

"כלום," אמרה האחות וחזרה לשלב ידיים.

"היא שברה את הכיסא של השרפים—" אמר האח.

"אתה שברת אותו!" התפרצה האחות, זינקה מהרכב וכעת תפסה את צווארון מדי המלאך הלבנים של אחיה.

"את החלטת לטפס על הפעמונים—!"

"הבנתי," אמר הנציג. הוא זחל לתוך הרכב וחיפש בתא הכפפות את הספרון הישן שקיבל פעם. הספרון עוד שכב שם, מי יודע כמה שנים, והעמודים כמעט התפוררו. הוא דפדף להתחלה וקרא קצת, מנסה להיזכר איך הדברים האלה עבדו. עבר כל כך הרבה זמן שהוא לא זכר אם ממש עבר הכשרה, או שהוא רק חלם את זה בתור ילד.

"תראו, יש לכם שתי אפשרויות," הסביר הנציג, ושני האחים נעמדו מולו בקשב מלא. "אתם יכולים להתחיל מחדש כאן ולעבור את המבחן בתור עונש, ואז אחד מכם יוכל לחזור למעלה—"

"רק אחד?" שאל האח.

"אני?" שאלה האחות והצביעה על עצמה.

"מי שינצח. לפי המייל אתם צריכים לשבות שישים אחוזים מהאוכלוסייה של… וואו, זה הרבה אנשים. יש לכם שנה, בואו נראה, כמה אנשים יש בעולם?" הוא הפעיל את מחשבון הטלפון. "נגיד שבע מיליארד, לחלק חמש, זה ועוד זה, שבע מיליארד פחות שתיים נקודה שמונה… ז-זה באמת הרבה."

"מה המספרים האלה אומרים?" שאל האח.

"יש לכם שנה לכבוש את הלבבות של ארבעה וחצי מיליארד בני אדם. זכרתי נכון: אתם יכולים להשתמש ביתרון מלאכים אחד. מה שתבחרו יוענק לכם," הסביר הנציג כשהוא קורא מהספרון.

"אבל כולם מכירים אותי למעלה, ופה אני לא מכירה אף אחד," התלוננה האחות.

"אנחנו לא מקבלים שום דבר נוסף?" שאל האח.

"כלום. זו התחלה נקייה והוגנת," אמר הנציג.

"מההתחלה, אה? לכבוש לבבות?" שאלה האחות כשהיא מותחת את כנפיה. אנשים נוספים התקרבו לצלם אותם, והיא צרחה, שלפה חרב לבנה והניפה אותה לעברם עד שאלה ברחו.

"כן…" אמר הנציג כשהוא לוקח צעד לאחור ונועץ מבט בחרב. "אני כאן רק כדי לצפות. אה, זה המספר שלי," הוסיף והושיט לשניהם כרטיס ביקור של חברת הטלפונים בה עבד. "אתם יכולים להתחיל כבר עכשיו. אני רק אצטרך לדעת מה אתם מתכננים לעשות."

האח נחר בצחוק. "בשביל מה להתאמץ? ברור שאני אנצח."

"יתרון מלאכים," אמרה האחות כשהיא מהרהרת. "אז אם אני מבינה נכון, אם בתוך שנה אני אגרום לארבעה וחצי מיליארד בני אדם להתאהב בי, אני אוכל לחזור הביתה – והדבר הזה," היא הצביעה על אחיה, "יישאר כאן?"

"בדיוק," אישר הנציג.

"אז אני חושבת שבני האדם ישמחו לשמוע את הקול היפה שלי." היא עשתה סיבוב והחזירה את החרב לנדן בלתי נראה.

"אה, אם כך, אני יכול להמליץ לך על תוכנית ריאליטי שתתרחש בקרוב. זו תחרות שירה, ואני בטוח שתעברי את המבחנים," אמר הנציג.

"הא! אני לא צריכה את התחרויות האנושיות שלכם. אני אמצא את דרכי. נתראה בעוד שנה," אמרה כשהיא מנופפת והולכת משם, ומבריחה עוד שני ילדים בדרך.

"ומה איתך?" שאל הנציג את האח.

"זה מקום מעניין," אמר האח. הוא בחן את הכיכר הגדולה שמאחוריו, התקרב וטיפס על בימה ציבורית. "אני אתחיל כאן."

"בתור מה?"

"למדתי קצת על בני האדם בבית הספר. יש להם המון סכסוכים פנימיים. אני חושב שהם יודו לי אם אני אפתור כמה."

"בהצלחה עם זה," אמר הנציג כשהוא כמעט לועג.

"בני אדם, בואו הנה!" קרא האח בידיים פרושות. הוא חבט בכנפיו וריחף לשמים, ועשרות אנשים התקרבו בריצה לראות במה מדובר. הוא נחת על הבימה, המתין לשקט ואמר, "באתי למלוך!"

הנציג זכר או שנדמה לו שזכר את הימים בגן העדן. הכול שם היה נקי ונעים. פה, הכול היה מלוכלך ומזוהם, והוא אהב את זה. ספרים גרועים, מאבקים פוליטיים ותוכניות טלוויזיה מהפנטות שקלקלו את המוח. הוא היה מכור לדברים האלה, שלעולם לא ימצא בגן העדן. אבל האחים האלה, הם לא יעמדו בזה. בתוך ימים הם ייכנעו.

הוא מצא ספסל קרוב בכיכר והתמקם, התקשר לבוס שלו והתפטר מהעבודה, וצפה. הוא צפה באח נואם ונואם, ולאט לאט, בלי להבין מה בדיוק האח אמר, המילים שקעו לתוכו ושכנעו אותו. בני האדם רבו זה עם זה לחינם, והייתה רק דרך אחת לפתור את הוויכוחים – מנהיג על אנושי, מלאך שיוביל אותם לצורך תיקון.

הקהל גדל, ובתוך מספר שעות התקשורת הגיעה. מערכת הגברה הובאה לאח, שאת הרעיונות שלו אי אפשר היה שלא לשמוע, וסלבריטאים מקומיים הגיעו לפגוש אותו ולפרסם את עצמם בדרך. הם קיימו איתו דיונים מעמיקים על סכסוכים ומלחמות, והוא שיכנע אותם בעמדה שלו במשפטים בודדים. בשלב מסוים הנציג מצא את עצמו יושב ובוהה באח מדבר באופן רהוט כשכבר ערב, והוא נבהל כשראה שהוא מוקף בעשרות אם לא במאות אנשים.

הנציג משך את עצמו מהספסל, עקר את אוזניו מהנאום, התמתח ונדחף בין הציבור שהגיע לראות את האח המלאכי. הרכב שלו כבר נגרר משם, אז הוא נסע במונית הביתה. הוא נכנס למקלחת והתמקם על הספה הנוחה שלו כשהוא מדליק את הטלוויזיה. במקום פרק ההדחה בתוכנית הבישול האהובה עליו, מהדורת חדשות דיווחה על מלאך שנואם בכיכר.

"אוי, אני חייב להיפטר מהם. הם הרסו לי את השגרה!" אמר הנציג וכיבה את הטלוויזיה.

בבוקר הנציג פיהק, שתה קפה, הוציא סושי מיושן מהמקרר ולעס כשהוא מתענג על הרגעים התמימים של הבוקר שבהם הוא לא זכר מי הוא. בדרך למטה הוא נזכר שהרכב שלו נגרר, ובדרך לעבודה הוא נזכר שהתפטר. הוא הלך לכיכר, אבל המקום היה ריק.

"גם מלאכים צריכים לישון, אבל חשבתי שהוא יהיה פה מוקדם יותר," אמר לעצמו. הוא פתח אתר חדשות בטלפון וכמעט שמט את הטלפון מידיו כשהוא קורס וקורא את הכותרות: "'מלאך רץ לפוליטיקה…' מה לעזאזל הוא עושה?! הוא אמור לעבור מבחן, לא לשנות את העולם שלי!"

את שארית השבוע הנציג בילה בצפייה בחדשות ובמעקב אחר האח. הנציג חזר לכיכר מדי פעם, אבל האח מצא מקומות גדולים יותר לנאום בהם, ובתוך חודש כבר נאם על בימה מול כל העולם. מיליונים צפו בו והוקסמו, ושפת המלאכים שבה דיבר נשמעה לכל אחד כמו שפת האם שלו. כל אחד שהקשיב שמע את מה שהוא הכי רוצה לשמוע, ואת הטיעונים ההגיוניים ביותר, והעמדה הכוללת של האח הייתה נעימה לאוזני כל העולם המערבי.

ובתום השבוע הראשון ספר חדש בשם: "המלאכית" יצא לאור, והתגלגל כמו שאף ספר לא התגלגל מעולם. הספר נכתב על ידי: "אוֹריאל", והשמועה הייתה שהוא נכתב בסוף שבוע אחד, ובתום החודש הראשון להתחלה המחודשת של המלאכים, הספר, שדיבר על הרפתקאותיה של מלאכית צעירה בבית ספר למלאכים, כבר הופיע בכל האתרים הספרותיים ובראש כל רשימות רבי המכר.

אנשים המליצו על הספר מפה לאוזן, ואפילו הנציג קנה עותק. זה לא דמה לשום דבר שהוא קרא עד היום. המילים בקעו מהדף ונכנסו לאפו, תופסים אותו מבפנים ולא מאפשרים לו לעשות שום דבר אחר. בשבוע שלאחר מכן הנציג מצא את עצמו גולש באתרי מעריצים של הספר, צופה בציורי מעריצים וקורא סיפורי מעריצים ותיאוריות רומנטיות על דמויות מהספר. ועד סוף השבוע הזה, יצא ספר ההמשך.

מעט לאחר מכן הסופרת המפורסמת נחשפה בתוכנית ערב מיוחדת. היא יצאה כשהיא לובשת שמלה לבנה וזוהרת והכנפיים שלה פרושות לצדדים ומהפנטות את כל הצופים מוחאי הכפיים. היא פתחה בשיר מפוצץ אוזניים שגרם ללבו של הנציג להימס. הוא רצה לחבק אותה, לנשום את השיער שלה ולשמוע אותה שרה.

לאחר מכן היא רקדה כשהמוזיקה מתחלפת, הכנפיים, הידיים והרגליים שלה זזו לפי מרקם המנגינה ולבו של הנציג פעם לפי הקצב. הוא רצה להיות שם איתה ולרקוד. היא ישבה לריאיון והבטיחה, "הספר הבא כבר בדרך. כמעט סיימתי אותו," ובסוף ענתה על שאלות מעריצה והראתה ציורים שציירה בזמנה הפנוי, שהיו ברמת דיוק ואיכות של הציירים הגדולים ביותר של האנושות. היא אפילו ציירה בשידור חי לאחר שהמראיין זלזל בה.

"אם ככה את מציירת, כמה זמן לוקח לך לכתוב ספר כזה?!" שאל המראיין כשהוא לא יודע אם לצחוק או לחשוד.

"כמה שעות," אמר האחות ושניהם צחקו יחד, ואז היא הראתה לכולם איך היא כותבת כל כך מהר שעשן עולה ממקשי המקלדת.

הם המשיכו לדבר עוד זמן מה, עד שהשידור נקטע בגלל דיווח חריג: האח, שהפך לפוליטיקאי מפורסם, עף לתוך מחנה טרור של מדינת אויב, נלחם בכל המחבלים ופרק אותם מהנשק שלהם. הוא הגיע אל המנהיג, דיבר איתו במשך שלוש שעות, ניהל משא ומתן ויצא מהאוהל כמנצח. הסכם שלום מוחלט הושג בין הצדדים, והאח עמד מעל בימה והבטיח, "מעשי טרור מצד הקבוצה הזאת ייפסקו לנצח, ובקרוב גם מצד כל הקבוצות האחרות."

לאחר חצי שנה הדברים השתנו מקצה לקצה. האחות הוציאה כבר עשרים ספרים בארבע סדרות שונות ומספר סרטים שמבוססים על הספרים שלה תוכננו, היא שרה, רקדה, דיגמנה ושיחקה בסדרות ובסרטים אחרים. אנשים תהו איך יש לה זמן לכל זה, וחלק טענו שראו אותה מכפילה את עצמה ומבצעת מספר דברים בו זמנית. שלושים שירים שכתבה, הלחינה ושרה הושמעו ברדיו ללא הרף, היא חתמה על חוזים עם מספר הוצאות וחברות ענק ואף פתחה מוזיאון לאומנות שהיה מורכב מיצירות שלה. אחת היצירות, שהקימה סערה תקשורתית, הציגה את אחיה הפוליטיקאי בתור חמור שלא מסוגל להפסיק לדבר. קטיעת השידור הכריזה על מלחמת חורמה בין השניים על ההישרדות שלהם.

האח, במקביל, התראיין אינספור פעמים על ההישגים הפוליטיים שלו. הוא הפך לראש רשות מקומית של שלוש ערים שונות, והצליח לשכנע ערים נוספות להיכנס לפרויקט הרשות המשותפת שהקים – במטרה לשלוט בכל הרשויות במקביל. הוא הציב עוזרים תחתיו ששלטו בפועל, אבל הוא ניהל את כולם, וכבר הכריז על המירוץ שלו לנשיאות, שאותו הוא ניסה להקדים. הוא שלט בכל ריאיון מתחילתו ועד סופו והפנט את הצופים בו, לבד מהחלקים שבהם נשאל על האומנית המפורסמת ועל הקשר שביניהם.

באחד הריאיונות הוא התרגז ואמר, "כן, היא אחותי," וזה רק הכפיל את הכותרות הבאות.

התחרות בין השניים געשה וכעת גם התקשורת תרמה לתסיסה הגוברת. הנציג חזר לעבודה שלו בחברת הטלפונים מרוב שעמום, וכבר נמאס לו לשמוע על האחים.

"קראתם את הספר החדש של אוֹריאל?" שאל עובד שהעריץ את האחות.

"שמעתם את הנאום של אוּריאל מאתמול?" שאלה עובדת שתמכה בכל מה שהאח אמר.

"קראתי ושמעתי," אמר הנציג. הוא נאנח בקול ויצא אל המרפסת. בתור הבוחן שלהם, הוא לא באמת צפה בהם יותר מאשר כל אדם רגיל. הוא לא יכול לתקשר איתם או להנחות אותם, ולמעשה, הוא רק רצה שהמבחן הזה ייגמר ושהם ילכו. מצד שני, רק אחד ינצח. השני שיישאר לבטח ימשיך לעשות כזה בלאגן. הנציג לא רצה לחיות בעולם שבו כולם בוהים בצמד יישויות עליונות ומושלמות, כשלמעשה דובר על זוג מלאכים סוג ב' שנזרקו מגן העדן.

הימים חלפו והנציג לא הצליח להתרגל למצב החדש. האחות הייתה בכל מקום כשדובר על אומנות, והאח בכל מקום כשדובר על פוליטיקה; הוא הקדים את המירוץ לנשיאות ואף אחד לא התמודד מולו, ובתוך זמן קצר הוא הפך לנשיא, בדיוק ביום שבו יצא הספר הגדול ביותר של האחות, ספר ששבר את כל שיאי המכירות בהיסטוריה של האנושות, לכל מוצר חדש באשר הוא.

בבוקר הבחירות, האחות, ששברה את שיא הנרשמים לערוץ הסרטונים שלה עם יותר ממאה מיליון רשומים, העלתה סרטון שבו היא יושבת בפיג'מה ורודה על מיטת פאר באחוזה שלה ומכריזה על שעת המכירה של הספר, ולבסוף אמרה, "ובדרך חזרה מהחנות, אם יש לכם זכות בחירה, תעברו בקלפי ותצביעו לאח שלי. זה באמת חשוב…"

לאחר מכן רצה שמועה שהאח הפיל את ארוחת הבוקר מידיו כשראה את זה. כשהוא עלה להכריז על ניצחונו הטכני במירוץ לנשיאות, הוא סיפר על אחוזי הצבעה שעמדו על 96%, ששברו את שיאי כל הזמנים. "אולי אחותי יודעת לכתוב יפה, אבל יחד, אתם ואני באמת משפיעים על העולם!" אמר האח לקהל של מאות מיליונים שהריעו לו. "עם זאת, אני רוצה להודות לה. אנחנו בתחרות על השליטה בעולם," אמר וצחק, והקהל צחק יחד איתו, "אבל בין לבין, גם אני קורא את הספרים שלה ושומע את השירים שלה. היא באמת מוכשרת. תנסו משהו שלה בערב הפנוי הבא שלכם."

הנציג הניח שבשלב הזה רבע מהעולם הכיר את האח ורבע את האחות, אבל אלה שהתעניינו בפוליטיקה לא התעניינו באומנות – ולהפך. אם זה יימשך כך, כל אחד יכבוש כשלושה וחצי מיליארד אנשים, ולא ניתן יהיה לשבור את הגבול.

אבל ביום הזה התחרות ביצעה פניית פרסה חדה ופתאומית. אחרי הבחירות האחות פרסמה ציור שבו אחיה נראה מחולף ומחויט, והציור חשף את הפופולאריות שלו לרבים מקהל המעריצים שלה. בימים שלאחר מכן האח הזכיר את אחותו המוכשרת בכל נאום, קרא ציטוטים מהספרים שלה והשתמש בציורים שלה כדי להעלות טיעונים. הוא הריץ פרויקט חדש של נשיאות עולמית, בו, אם יצליח, הוא יהפוך לנשיא של כמה מדינות בו זמנית – אבל לא ביצע צעד בלי לוודא שכמה מהמעריצים שלו יעברו אל האחות.

ואז פניית הפרסה האמיתית הגיעה.

שמונה חודשים לתוך השנה כל הפרויקטים של האח הופסקו באחת והוא פרש מהנשיאות. שלוש מלחמות הוכרזו ברחבי העולם והדבר היחיד שהוא טען כשראיינו אותו בנושא היה, "אני לא יכול לעשות כלום."

האחות הוציאה ספר חדש שהיה כתוב כל כך גרוע, עד שהנציג עצר באמצע הקריאה והשליך את הספר על הקיר. האחות הרגה את כל הדמויות האהובות עליו והפכה את הדמויות המשעממות והמגעילות לגיבורות. שאר הספר תיאר את סדר החיים המשעמם שלהן. השירים שלה הפכו לרדודים ומביכים, וכל סרטון שהעלתה הציג אותה בתור מישהי עצבנית שצועקת על המעריצים שלה וכועסת על כל העולם, חוץ מעל אחיה המושלם.

איך שלא הסתכל על זה, הנציג נותר מבולבל. או שיתרונות המלאכים בוטלו באיזה אופן, או שהם ניסו בכוח להיפטר ממעריצים. עד סוף החודש הזה שניהם הפכו לבטלנים ונעלמו לחלוטין מהכותרות, ועד סוף השנה אף אחד כבר לא דיבר עליהם. המלחמה שנותרה בעקבות האח נפסקה לאחר עשרות אלפי הרוגים, והאינטרנט הוצף במעריצים שבכו ללא הרף על סדרת הספרים הטובה בעולם שהושמדה, ועל סדרת הסרטים המבוססים עליה שבוטלה. יותר מזה, כולם כעסו על חוסר התגובה וההיעלמות המשונה של האחים, וכעת התפתחו תיאוריות בדבר המוות שלהם או איזה ניסיון השתקה משותף של התקשורת.

ביום האחרון למבחן הנציג חזר לבימה שסמוכה לכיכר, איפה שמצא את המכונית שלו הפוכה לפני שנה, כשהוא לוגם מכוס קפה ביד אחת ואוכל סושי בשנייה. המקום היה ריק מאנשים. האח הגיע לשם בכנפיים שמוטות ובחליפה פרומה. הוא חייך והנהן, והתיישב על הבימה כשהוא נאנח. האחות הגיעה אחריו כשהיא יוצאת מלימוזינה, זוהרת ונוצצת, ועמדה על יד הבימה בידיים משולבות כשהרגל שלה מתופפת בעצבנות.

"נו?" שאלה. "מי ניצח?"

"עוד מעט יגידו לנו," אמר הנציג והצביע לשמים. זה היה אמור לקרות בכל רגע. ואכן, העננים התפזרו בצורת מעגל ושלושה מלאכים גדולים ובעלי כנפי אלבטרוס חומות נחתו ברכות בין האחים לנציג כשסולם עץ אינסופי יורד בעקבותיהם.

"שלום, כבוד הנציג," אמר המלאך הראשי.

"שלום," אמר הנציג והנהן. הוא זכר כמה רצה שהאחים יעזבו כבר, ועכשיו, כשאחד מהם יאלץ ללכת, זה היה קצת עצוב. הם ניסו ונכשלו, והשבועות האחרונים היו כל כך שקטים שניתן לומר שהשגרה חזרה לעצמה. מי שיישאר, הוא יטפל בו היטב. זה, לפחות, הגיע להם.

"הוא ניצח, אה?" שאלה האחת, מתחה את כנפיה והתכוננה ללכת. "ידעתי. ניסיתי. אבל מה לעשות, הוא שיכנע יותר אנשים. הוא יצר מלחמות ו—"

"על מה את מדברת? את ניצחת!" ירה האח. "כולם עדיין מדברים על הספרים שלך. אותי כבר שכחו! בכל משרד, בכל מרכז שבו ביקרתי, בכל מדינה ובכל שפה. כולם מדברים עליך, כולם מכירים אותך, את הסלב הגדול ביותר—"

"זה לא נכון! כולם יודעים שאני רק עשיתי שטויות בשביל הכיף, אבל אתה זה ששינה את העולם באמת! אני הפכתי לסופרת סרוחה והרגתי את הדמויות שלי…"

"אני הבאתי מלחמות! הרגתי אנשים אמיתיים, לא דמויות בספר!"

"ומה אתה חושב?" שאל המלאך הראשי את הנציג, ושני האחים השתתקו ובהו בו. הוא בדיוק סיים לאכול את הסושי וכמעט נחנק.

"ובכן, שניהם נאבקו קשה מההתחלה, והם באמת התחילו עם שום דבר מלבד יתרון מלאכים," אמר הנציג ובלע את שארית הסושי. הוא בהה בכולם וכחכח בגרונו בחוסר נעימות. "ב-בתוך שבוע הם כבר השיגו כסף ומקומות לגור בהם. ז-זה די מרשים," גמגם. הוא חשב שהוא אמור רק לצפות. הוא אמנם קיווה שיוכל להטיל מעט ממשקל המטבע שלו, אבל לא רצה להטות את הכף או להכריע.

"אז אני מקווה שהם למדו את הלקח," אמר המלאך הראשי וקרא לאחים בידיו. "בואו, נחזור הביתה. הכול בסדר עכשיו."

"אבל מי ניצח?" שאלה האחות.

"אף אחד לא ניצח. זו לא באמת הייתה תחרות."

"מה?!" צעקו האח, האחות והנציג יחד.

"רק רצינו ללמד אתכם לקח," אמר המלאך הראשי, וכעת הוא ושני המלאכים האחרים פרצו בצחוק מתגלגל. לאחר מכן הוא נרגע, טפח בידיו על הסולם ואמר שנית, "נו, בואו כבר."

"לא!" צעק האח.

"לא?" שאל המלאך הראשי בפה פעור.

"אני לא מוכן ללכת! בני האדם זקוקים לי!"

"הרגת אותם."

"כדי שהיא תלך!" אמר והצביע על האחות.

"לא!" צעקה האחות. "אני הרסתי את הספרים שלי כדי שאתה תנצח ותלך! אני צריכה להישאר כאן! בני האדם זקוקים לי ולאומנויות שלי!"

"מה מתרחש כאן? נציג, הסבר את התופעה הזאת!" פקד המלאך הראשי.

הנציג בהה בשני המלאכים והחל לצחוק בעצמו. הוא ניסה לקחת אוויר ולהסביר. "ובכן, אני חושב שהם התאהבו במקום הזה כמוני. בגן העדן הם היו זנב לאריות, שום דבר. אבל כאן הם ראש לשועלים, האנשים הכי מפורסמים וחשובים בעולם." עיניו נפקחו בתובנה פתאומית. "נראה לי שהם ניסו להפסיד בכוונה כדי שהצד השני ינצח והם יוכלו להישאר כאן."

האחים נצמדו זה לזה כרגע ונאבקו בידיהם. הם שלפו חרבות, אבל המלאך הראשי נקש באצבעותיו והחרבות העצימו את משקלן ונפלו מידי האחים.

"אני לא יכול ללכת," צעק האח, "בני האדם יהרגו את עצמם במלחמות בלי ההנחייה שלי!"

"אני לא יכולה ללכת, הם ימותו משעמום בלי היצירות שלי!"

"תן לי להישאר!" צעק האח על המלאך הראשי.

"תן לי להישאר!!!" צעקה האחות.

האח משך בשערותיו בתסכול. "אז תן לשנינו להישאר!"

"זה לא בא בחשבון! מישהו חייב לחזור!" אמר המלאך הראשי.

"א-אני אחזור," אמר הנציג כשהוא קוטע את כולם. הוא התקרב אל המלאך הראשי והציג את ידיו כמו פושע שמוכן לאזיקים. "אני אוהב לחיות פה, אבל הם באמת שינו את העולם לטובה. הם צריכים להישאר כאן ולתקן את הנזקים שלהם, ובינתיים, אני מוכן לספוג את העונש ולחזור במקומם—"

"חן!" "תודה!" צעקו האחים.

"על מה אתה מדבר?" שאל המלאך הראשי וטפח על גבו של הנציג בחיוך רחב. "זה לא יהיה כיף אם זה יהיה אתה." הוא הצביע ושני המלאכים הנוספים שבאו איתו תפסו את האחים כשידיהם מאחורי גבם.

"יש לי חברות בגן עדן! אני אחזור לכאן!" צעקה האחות.

"כבר לא. אתם הולכים להתחיל הכול מאפס גם שם."

"ש-שוב מההתחלה? אבל כל מה שבניתי כאן—!!!" צעקה האחות ונאבקה. "לא, אני צריכה להיות כאן! זה הייעוד שלי! אני לא מתחילה את זה עוד פעם! אתם יודעים כמה זה קשה? כמה לילות של בכי? זה נראה כל כך קל להתחיל מאפס, אבל זה לא!!!"

המלאכים גררו את האחים אל הסולם ואלה החלו לרחף מעלה.

"אח יקר, הרי אתה יודע, לפני ואחרי הכול, שאנחנו אותו הדבר," אמר האח בקולו המהפנט.

"הנאומים שלך לא יעבדו על מלאך אחר," אמר המלאך שאחז בו, וכעת האח ניסה להיאבק גם הוא.

"יש דרך לחזור למטה?" שאלה האחות את המלאך הראשי, בעודו לוחץ את ידו של הנציג, מושיט לו שק מטבעות זהב ומתחיל לרחף בעקבותיהם. "אני אתנהג יפה. לא, אני אתנהג לא יפה! אני אשבור את כל הכיסאות שלכם וישלחו אותי לכאן שוב!"

"שמעתי שיש תחרות כישרונות שנתית, ומי שמנצח בה זוכה לטייל ברחבי היקום ולבחור את היעד," אמר המלאך הראשי בקריצה.

"איפה? אני אנצח בה!" צעקה האחות.

"אני אנצח!" צעק האח עליה.

"זה שלי! אל תיקח לי את זה!!!"

"זה שלי!"

המלאכים נעלמו בהבזק לבן והעננים התמזגו זה בזה בסגירה.

"אה, אז הם רק רצו לנצח," אמר הנציג ולגם מכוס הקפה. הוא הסתובב כשידו עוד סוחבת את שק הזהב. הוא הלך לקנות עוד סושי וקפה, לפני שזה ייגמר, ושילם בעזרת פיסת זהב מלאכים שהמוכר בהה בה בבלבול.

הערב אמורה להתחיל העונה החדשה בתוכנית הבישול שהנציג אהב כל כך, יש לו הרבה עבודה להשלים בחברת הטלפונים בגלל יום החופש שלקח, הוא צריך למצוא דרך לפרוט את זהב המלאכים הזה לכסף מקומי, ומי יודע, אולי הוא ימצא דרך לקלוט את שידורי תחרויות המלאכים האלו שהאחים יתמודדו בהן. הוא ישמח לראות את זה, ואז להתכונן לביקור הבא שלהם.